"כאשר המחוקק מצא להכיר בחיסיון משמעות הדבר כי יש אינטרס ממשי שניצב אל מול הגילוי. העובדה שחיסיון הוא יחסי ולא מוחלט, אין משמעה כי בית המשפט רשאי לדוש בו בעקביו ולרוקנו מתוכן בכל מקרה של התנגשות בין החיסיון לבין האינטרס הנוגד של גילוי האמת.
"החיסיון נוצר מלכתחילה בעיקר לצרכי משפט. החיסיון צופה את ההתנגשות בין הליכי הגילוי הנהוגים והנדרשים בדין האזרחי והפלילי לצורך חקר האמת, לבין אינטרסים אחרים שהחברה חפצה ביקרם, כמו קיום מרחב מוגן ביחסי רופא/פסיכולוג/עובד סוציאלי – מטופל". כך אומר (22.1.19) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית.
השופט עמית דחה בקשה להורות על חשיפת פרוטוקול של ועדת בדיקה שמינה משרד הבריאות, במסגרת תביעה לרשלנות רפואית. החוק אמנם מאפשר להסיר את החיסיון מעל הפרוטוקול, אך השופט עמית מזכיר את הלכת חן בנושא זה משנת 2005:
"כדי להסיר את החיסיון, לא סגי בטענה שסביר להניח שבפרוטוקול יימצאו ראיות ומידע רלוונטיים להליך המתקיים בבית המשפט; לא סגי בכך שגילוי הפרוטוקול עשוי להקל על בעלי הדין להוכיח את גרסתם; לא סגי באפשרות שעדים אשר מסרו עדות לפני הוועדה ישנו מגרסתם בעדותם בבית המשפט; ולא סגי בעצם קיומה של התרשלות או חשש להתרשלות בטיפול. גילוי פרוטוקול הדיונים בוועדה נדרש לשם גילוי האמת ועשיית צדק בהליך המתנהל בבית המשפט".
השופט עמית מוסיף: " בבוא בית המשפט לשקול אם להרים את מסך החיסיון, עליו לשים נגד עיניו לא רק את המקרה הקונקרטי שבפניו, אלא גם את השלכות הרוחב הנובעות מהסרת החיסיון. המחוקק אמר את דברו" כאשר קבע שהכלל יהיה חיסיון והיוצא מן הכלל יהיה הסרתו. והוא מסכם: "בבסיס החיסיון היחסי של פרוטוקול ועדת בדיקה, עומד אינטרס ציבורי חשוב הנוגע למערכת הבריאות וכרוך בחיי אדם, כך שמדובר בחיסיון עוצמתי ומשמעותי. מכאן, שלא בנקל ימהר בית המשפט להסיר את החיסיון של הפרוטוקול. המשוכה גבוהה".