השופט שניאור זלמן חשין, לימים המשנה לנשיא בית המשפט העליון, כותב בספרו "שחוק ודמע בבית הדין" שהתפרסם בשנת 1946:
השדכנים המודרניים זהירים ביותר ואין הן סומכים על יושר ליבם של לקוחותיהם, ואך אינם מסתפקים בהבטחה גרידא לשלם דמי שדכנות, אלא נוטלים חלק משכרם מראש, ואת העודף בשטר או בכתב התחייבות. יש ובעת הדיון מוגשת לפניך התחייבות שמתוכה אתה למד, כי המקצוע הגיע לידי שלמות מפליאה אצל כמה מהשדכנים. הרי דוגמא מוחשית.
שדכנית מודרנית אחת תבעה מאת אישה אחת עודף דמי שדכנות והסתמכה על כתב התחייבות שבחלקו היה מודפס בשפה לועזית, ובמקומות הפנויים שבו ציינה הנתבעת – שבזמנה הייתה מועמדת לנישואין – בכתב ידה את הפרטים לפי הצורך.
בראש הכתב מצויה כותרת הכוללת את שם השדכנית וכתובת בית העסק שלה, התאריך והמספר הסידורי של הלקוחה. בגוף המסמך הוראה כי יש לתת את האינפורמציה דלקמן: השם המלא של המועמדת לנישואין, כתובתה, מקום הולדתה (צוין – וינה), הגיל, הגובה, המשקל, צבע השערות, פנויה, אלמנה או גרושה (למחוק לפי הצורך), המקצוע (צוין – זמרת), הכנסה חודשית, רכוש בנכסי דלא ניידי ובמטלטלין (צוין דירה בת שני חדרים עם כל הנוחות), כמה שנים בארץ, חינוך (צוין – חינוך דתי), השכלה (צוין – "גימנסיה"), שפות (צוין – אנגלית, צרפתית, איטלקית וגרמנית), מה מועמד מבקשים? הערות מיוחדות. בצד הוקצה רווח בצורת מלבן, מקום לתמונת צילום, ומתחתיו רשום "רצוי שהצילום יהיה חדש".
לאחר זה באה ההתחייבות העיקרית, וזו לשונה: "אני ממלאת בזה את ידי הגב'… לבקש בשבילי בן זוג מתאים. אם התיווך שלה יוכתר בהצלחה, אני מתחייבת בזה לשלם לגב'… הנ"ל ביום האירוסין מחצית דמי התיווך המוסכמים, ושלושה ימים לפני הנישואין את המחצית השנייה. אם רכוש בן הזוג הנבחר יעלה, בכסף ובשווה כסף, עד סך חמש מאות לא"י [לירות ארצישראליות], יהיו דמי התיווך עשרים לא"י; אם יותר מחמש מאות לא"י, 2%, אך לא פחות מעשרים לא"י. אם לא אעמוד בהתחייבותי זאת יהא עלי לשלם גם את הוצאות המשפט. כתב התחייבות זה ישמש גם ככתב הודאה בחוב. כדמי הרשמה שילמתי היום לירה אחת אשר תנוכה מדמי השדכנות.
"אני מצהירה כי הסכמתי מרצוני הטוב לכל התנאים הנ"ל, ומבטיחה יחד עם זה כי כל הפרטים שניתנו על ידי נכונים ואמיתיים". תאריך… חתימה…
אכן, מרחק רב קיים בין השדכן של "שלום עליכם" לבין השדכנית מרת…
